גזר דין בתיק ת"פ 8269-08

1.             הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין,  בשתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, ובשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.         על פי ממצאי הכרעת הדין, במהלך התקופה שבין סוף חודש ספטמבר - תחילת חודש נובמבר 2008, על רקע סכסוך כספי, שיבש הנאשם, ששימש כאחד מקבלני המשנה בפרוייקט בניה ביישוב להבים, באמצעות מעשי סחיטה ואיומים, את העבודות באתר הבניה, במספר אירועים, והביא בסופו של דבר, לשיתוק מוחלט של העבודות, למשך מספר ימים.

יצויין, בקצרה, כי בפעולות הסחיטה והאיומים מנע הנאשם ביצוע עבודות קידוח בשני בתים, היכה את אחד הקודחים - בועז דוד - וגירשו מהאתר; מנע פעילותו של חשמלאי שהוזמן לביצוע עבודות באתר; מנע את ביצוע העבודות בידי צוות פועלים של קבלן המשנה אמירל ריפעאת, ופנה לאמירל באיומים קשים ובשפה בוטה ביותר, כי יפגע בו ובבני משפחתו, אם לא יחדל מהעבודות ויסתלק מאתר הבניה, פעולות שהביאו לעזיבתו של אמירל את האתר, באחד הימים; פנה בלשון מאיימת ליקי שחר, הממונה על הפרוייקט מטעם החברה היזמית, והבהיר לו כי עליו להעביר לו כספים, וכן את ביצוע העבודות ביתר הבתים המתוכננים להקמה במקום, שאלמלא כן ישובשו העבודות באתר, וכי הנאשם אף ידאג להבאת אנשים מבני "שבטו" כדי להבטיח שיבושן; הנאשם פנה בדברי איום שנועדו ללחוץ על קבלן המשנה יובל אדרי, לחדול מפעילותו באתר, וכן פנה בלשון מאיימת אל המהנדס, מטעם החברה היזמית, מיכאל גוטמן, תוך שהבהיר לו כי פעילותו באתר אינה רצוייה, וכי ידאג לסלקו בעתיד מהמקום.

יצויין בנוסף, כי במסגרת הכרעת הדין נקבע, כי קיים ספק, הפועל לזכות הנאשם, אם סכומי כסף שונים שנמסרו לנאשם על ידי החברה היזמית, באותם מועדים, הועברו לו, בהכרח, בשל מסכת הלחצים והאיומים שננקטו על ידי הנאשם כלפי נציג החברה, יקי שחר. עוד נקבע, כי הגם שנגרמו הפסדים כספיים לקבלני המשנה ולחברה היזמית, עקב פעולות הנאשם, הרי ששיעורו המדוייק של הנזק לא הוכח, וטענות קבלני המשנה שהעידו בעניין זה, לא התבססו על ראיות ממשיות.

3.         ב"כ המאשימה המלומדת, עו"ד רוטשילד, טענה בסיכומיה כי הגם שהנאשם נעדר עבר פלילי, הרי התנהגותו במכלול האירועים מעידה על  אופי עברייני, וכי ניתן היה בידי הנאשם לנקוט כנגד החברה בדרכים חוקיות לצורך מימוש דרישותיו, ולא לעשות דין  לעצמו, בדרכים פסולות.

נוכח אופיין של עבירות הסחיטה, והעונשים שנקבעו בצידן, ולנוכח שפלות המעשים, והצורך להגן על קורבנות העבירה החוששים כי יבולע להם - אף בפרשה זו עלה, כי שניים מהעדים המרכזיים, אדרי ובועז, חששו ממסירת עדויות נגד הנאשם - הרי שיש מקום להטיל על הנאשם מאסר ממשי לתקופה ממושכת. בעניין זה טוענת התביעה כי עניינו של הנאשם נופל בגדר אותם מקרים בהם דן בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1725/07, מדינת ישראל נ' אבו סעיד(לא פורסם), הקשורים לתופעה רחבה של גביית דמי חסות במרחב הנגב.

בנוסף, מבקשת התביעה להשית על הנאשם עונש מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

4.         ב"כ הנאשם, עו"ד נאשף, טען כי אין לסווג את התנהגות הנאשם באמות המידה  המחמירות, לפיהן נבחנות תופעות קשות של גביית דמי חסות, המתבצעות על ידי עבריינים, שעיסוקם בכך. בהקשר זה, מציין הסניגור המלומד, כי כניסתו של הנאשם לאתר הבניה הייתה במסגרת של פעילות רגילה ולגיטימית של קבלן משנה, שעבד בצורה תקינה באתר במשך חודשים, וכי מעשיו בוצעו על רקע סברתו הכנה, כי החברה היזמית חייבת לו כספים, עבור תקופת עבודה קודמת (מול חברת ונוסול, כמפורט בהכרעת הדין), והוא נזקק לכספים לצורך תשלום שכר עבודה לפועלים שהעסיק באתר הבניה. עוד צויין, כי רק בעקבות ניהול ההוכחות, עלה, כי הכספים שקיבל הנאשם מהחברה לא היו פרי מעשה סחיטה.

ההגנה מבקשת להתחשב לצד הקולא, בנסיבותיו האישיות של הנאשם; כבן 36 שנים, אב ל- 11 ילדים, ומפרנס יחידי של משפחתו. הנאשם הינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי; מדובר במי שלאחר סיום לימודיו התיכוניים, בחר להתגייס לצה"ל, ושירת בגדוד הסיור המדברי בין השנים 1994- 1996. ( בעניין שירותו הטוב של הנאשם הוצגה המלצת מפקד היחידה אל"מ (מיל.) פיני גנון, במסגרת נ/12). בעניין זה, הודגש, כי נושא הגיוס בקרב בני העדה הבדואית, אינו עניין שבשגרה, וכי את ההחלטה להתגייס קיבלו על עצמם הנאשם, כמו גם בני משפחה אחרים; אחיו של הנאשם, נאפז, אף משרת כקצין מילואים. עוד מציין הסניגור כי אביו של הנאשם נרצח בשנת 1994, והחלטתו של הנאשם להתגייס לצה"ל, הייתה בבחינת הגשמת משאלה של אביו המנוח. הסניגור מצא מקום גם לציין, כי חרף מנהגי גאולת דם המושרשים בקרב העדה הבדואית, בחרה משפחתו של הנאשם שלא להיגרר לעימותים אלימים, לאחר הירצחו של האב, באופן המייחד את דרכה של המשפחה אף בהיבט זה. ( ההגנה הציגה את מכתבו של שר הביטחון בעבר, מר משה ארנס, לפיו היה ביחסי ידידות עם האב המנוח,  ועם האח נאפז, שהינו חברו. עוד ציין מר ארנס כי "המשפחה ידועה בנאמנותה למדינה ובעידוד התנדבות צעירים בדואים לצה"ל"; הוצגו בנוסף, מכתבי המלצה מטעמם של מר אייל חיון, מנהל מרחב ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, המשבח את משפחתו של הנאשם, ומכתיר את הנאשם כ"דמות חיובית במגזר המשמשת דוגמא ומופת"; מר אבישי כהן, מנכ"ל חברת נמל אילת, המציין כי המשפחה מוכרת לו, והנאשם הינו "אישיות תורמת לחברה ולציבור"; (נ/12))

עוד ציין הסניגור, כי לאחר שחרורו של הנאשם מצה"ל, החל לעבוד בעבודות מזדמנות, ולאחר מכן השתלב בעבודות בניין, והפך לבעליה של חברה קבלנית, ראה ברכה בעמלו, ואף עמד בקשר ישיר עם רשויות הביטחון, כפי שעלה מעדותו של איש המשטרה, צדוק, בשלב ההוכחות.

בשל האירועים, נשוא כתב האישום, התדרדר מצבו הכלכלי של הנאשם. הוא שהה שלושה חדשים במעצר, ולמעשה נבצר ממנו להשתחרר ממעצר כבר לאחר חודשיים ימים, בשל כך שלא הצליח לגייס הערבויות הכספיות שהוטלו עליו בהליכי המעצר. לאחר שחרורו ממעצר, שהה במעצר בית במשך 14 חודשים. כיום מסובך הנאשם בחובות כספיים, שלגבי חלקם ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל.

עוד טוענת ההגנה כי הפסיקה עליה מסתמכת המאשימה בטיעונה, אינה הולמת את עניינו של הנאשם, וכי במקרים שהוצגו מדובר בביצוע עבירות בנסיבות חמורות יותר, על ידי בעלי עבר פלילי.  מנגד, מפנה הסניגור לפסקי דין בהם הוטלו עונשים מתונים, במקרים לא קלים.

בנסיבות אלה עותרת ההגנה להטלת מאסר בדרך של עבודות שירות.

הנאשם, בדברו האחרון, ביקש להתחשב במצבו, והביע צער על כך שהגיע ל"מצב הזה".

דיון והכרעה

5.         למעשי הסחיטה,  באיומים או בכוח, פנים רבות. יש והם מתבצעים לצורכי גביית דמי "חסות" מדומה, בידי עבריינים, ביריונים "מקצועיים" המטילים חיתתם על קורבנות העבירה, יש והם מתבצעים לצורך גביית חובות "לגיטימיים", בידי הטוענים לחוב, או מי מטעמם. אלה גם אלה הינם בגדר -

"תופעה כעורה ופסולה. ההתנהגות הפסולה הנטועה בה היא בהטמעת חשש מתמיד בחיי הקורבן באופן המונע את המשך התנהלותו השגרתית. חובו לסחטן הינו מרכז עולמו, והחשש לו ולבני משפתו הופך לעיסוק מרכזי. תופעה זו אינה אך תופעה חריגה בנוף, אלא נדמה ששולחת זרועותיה לכל עבר. יש בעבירה של סחיטה באיומים כדי לפגוע באושיות המשפט, עת עושה הסחטן דין לעצמו ומגייס לצורך כך אמצעים פסולים לשם הגשמת מבוקשו". (ע"פ 2042/10 פלוני נ. מ"י, ניתן  ביום 24.5.2010).

6.         הנאשם, כך נדמה, ביסס הגנתו ושם כל יהבו על חובותיה הנטענים של החברה היזמית, ועל כך שקיבלה על עצמה את חובה של ונוסול כלפיו. כידוע, משהוכחו יסודותיה של עבירת סחיטה באיומים, אין כל "משמעות להכרעה בשאלה אם (לנאשם) הייתה זכות כדין לקבל את הכספים שדרש" (ע"פ 10325/01 מדינת ישראל נ' רצ'קובסקי, פ"ד נו(6) 87, 95), ואולם מן הראוי לציין, כי טענת הנאשם לחובה של החברה כלפיו, כלל לא בוסס על ידו, והסכם  ההתקשרות בין הנאשם לחברה, העיד,  למעשה, על היפוכם  של דברים.

זאת ועוד; במסגרת ניסיונותיו של הנאשם לכפות על החברה, בדרכי איום, העברת כספים ועבודות בניה נוספות, ביצע הנאשם, בד בבד, מעשי סחיטה "משניים" נגד קורבנות "תמימים" בתכלית; היו אלה אותם בעלי מקצוע חיוניים, שעבדו באתר הבניה, שהנאשם הטיל עליהם אימתו, באחד המקרים - נגד הקודח דוד בועז -  גם תוך שימוש בכוח, כדי לאלצם  לחדול מעבודתם באתר, ולהביא לשיתוקה של מלאכת הבניה, עד שתיאנס החברה היזמית להיכנע לדרישותיו. כאמור, לבד מהאיומים שהושמעו נגד יובל אדרי ומיכאל גוטמן, לקיפוח עבודתם ופרנסתם, השמיע הנאשם איומים קשים ובוטים נגד אמירל, כי יפגע פיזית בו ובבני משפחתו, תוך ציון כי ידוע לו היכן מתגוררים בני המשפחה. איומי סחיטה אלה, שהביאו בסופו של דבר, להפסקת העבודות, משתלבים בתמונה הכללית, של הפעלת לחץ מאיים ומתמשך על החברה ונציגה, יקי שחר, לפיו מתכוון הנאשם לשבש את העבודות, ולפגוע בפעילות העסקית של החברה, תוך ניצול מצוקתה של החברה בתקופה רגישה, שבה ניסתה לקדם את המכירות  באתר, לפני ואחרי פתיחתו של הבית לדוגמא.